אדרית שחורת-כיפה

אדרית שחורת-כיפה
אדרית שחורת-כיפה
מצב שימור
מצב שימור: קרוב לסיכון קרוב לסיכון (NT)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	עופות
סדרה:	אווזאים
משפחה:	ברווזיים
תת־משפחה:	ברווזי ים
סוג:	אדרית
מין:	אדרית שחורת-כיפה
תת-מינים
Somateria mollissima mllissima Somateria mollissima faeroeensis Somateria mollissima borealis Somateria mollissima dresseri Somateria mollissima sedentaria Somateria mollissima v-nigra
שם מדעי
Somateria mollissima ‏ליניאוס, 1758
תחום תפוצה

נקבת האדרית

שוחה בסקוטלנד

זכר אדרית

זכר ונקבה באגם קרחוני

אדרית ממריאה

נקבות אדרית בתעופה

אדרית שחורת-כיפה

אדרית שחורת-כיפה הנקראת גם אדרית מצויה (שם מדעי: Somateria mollissima; לפי האקדמיה ללשון: אִדְרִיָּה) היא מין עוף ממשפחת הברווזיים. האדרית היא עוף נודד בלהקות גדולות בהן עד אלפי פרטים, הנודדים לאורך חצי הכדור הצפוני ולעיתים גם באזור הארקטי.

תפוצה ומקום חיות

ככל ברווזי הים, האדרית קשורה הדוקות לבית הגידול המימי. היא שוכנת בחופי ים באזור הארקטי והתת-ארקטי ב-3 אוקיינוסים שונים: אוקיינוס הקרח הצפוני, האוקיינוס האטלנטי והאוקיינוס השקט. המין מבקר לעיתים קרובות בכפים, איים רחוקים מהחוף ובקרבתו ובשרטונים למטרות שיחור מזון. בחורפים, יעדיף להימצא בחלקו הצפוני ביותר של הים הפתוח.

המין נפוץ במדינות ובטריטוריות הבאות: אוסטריה, אוקראינה, איטליה, איי פארו, איסלנד, אירלנד, אסטוניה, ארצות הברית, בולגריה, בלגיה, בלארוס, גרינלנד, גרמניה, דנמרק, הולנד, הונגריה, הממלכה המאוחדת, יוון, יפן, לטביה, ליכטנשטיין, ליטא, מקדוניה, נורווגיה, סלובניה, סלובקיה, סן-פייר ומיקלון, ספרד, פולין, פינלנד, צ'כיה, צרפת, קנדה, רומניה, רוסיה, שוודיה, שווייץ.

המין מגיע לעיתים נדירות ובאקראי למדינות ולטריטוריות הבאות: בוסניה והרצגובינה, גאורגיה, ישראל, לוקסמבורג, מונטנגרו, פורטוגל, קרואטיה.

תפוצת תת-המינים ואתרי הרבייה:

• S. m. mllissima - צפון מערב אירופה עד נוביה זמליה.
• S. m. faeroeensis - באיי פארו
• S. m. v-nigra - מאיי סיביר החדשה (Novosibirskiye Ostrova) עד הטריטוריות הצפון מערביות בקנדה.
• S. m. borealis - האטלנטי הארקטי: מהאי באפין עד גרינלנד ואיסלנד. מתרבה מצפון לברדור עד האי אלסמיר.
• S. m. sedentaria - נפוץ ומתרבה באזור מפרץ הדסון.
• S. m. dresseri - צפון מזרח צפון אמריקה. מתרבה ממיין עד מפרץ המילטון שבחוף לברדור.

תפוצת הרבייה של תת-המינים ביבשת אמריקה מראה כי המין מתרבה כמעט לכל אורכו של החוף הצפוני של צפון אמריקה הצפונית, דרום למיין במזרח ועד חצי-האי אלסקה במערב. בחורף, מספר תת-מינים נודדים דרומה כמעט עד פלורידה בתחום המזרחי וחוף וושינגטון באוקיינוס השקט. אולם מרבית הפריטים המתרבים בחוף האוקיינוס האטלנטי חורפים בניופאונדלנד ולברדור ומרבית הפריטים המתרבים בחוף האוקיינוס השקט חורפים באיים האלאוטיאנים (Aleutian) שבקרבת אלסקה.

תת המינים המתרבים בקנדה, הם בעלי דפוסי נדידה המכסים טווח רחב ביותר. מרבית הפריטים נודדים באביב ובסתיו, חלק גומאים מרחק גדול, אחרים קצר, וחלק נשארים באותו אזור לאורך כל השנה.

הקינון בעיקר בסלעי החוף ובטונדרה, באיים מרוחקים בהם טורפים (יונקים) מעטים. הקנים מוסתרים בעשב גבוה למנוע היטרפות הגוזלים והביצים.

ידועים מקרים של יצירת בני כלאיים עם המין אדרית מלכותית במקומות המחיה החופפים.

תיאור המין

בהתחשב בגודלה הממוצע של האדרית שחורת-הכיפה, שהוא בין 53–60 ס"מ, מדובר בברווז (להבדיל מאווז) הגדול ביותר בחצי הכדור הצפוני. משקלו הממוצע הוא 1800 גרם, בעוד שהטווח נע בין 850 ל-3025 גרמים, בהתאם לזוויג (gender) ולעונת השנה המאופיינים בנגישות משתנה למזון.

זכרים בוגרים ניתנים לזיהוי על פי ניצוי הגוף המחולק לשחור בפלג הגוף התחתון ולבן בגב, בכנפיים ובדגל הזיהוי. הראש לבן ברובו, הכיפה שחורה (כפי שמעיד שמו), העורף וצידי הראש בגוון ברקת ירקרק (Emerald). זכרים צעירים אפורים בתחילה. מופע מוכר במהלך ההתבגרות הוא ניצוי כהה מפוספס בחלק התחתון יחד עם קולר לבן, לעיתים הלבן הוא שמפוספס ולא ניתן לזהות את גבולותיו, אך בהדרגה מקבל הניצוי את מאפייני הבוגר. הנקבות הבוגרות לעומת זה, מאופיינות בגוון מפוספס חום בהיר או חום חלודי, שמסייע להן להסתוות היטב בסביבת המחיה. ניצוי הבוגר בשני המינים מושלם רק לאחר 3 שנים ובמהלך זמן זה משתנה תדיר. על כן ניתן לזהות מופעים רבים של אותו גיל בלהקה יחידה.

רבייה

אדרית שחורת כיפה היא עוף מונוגמי, אך יצירת הזוגות היא עונתית ולא לכל החיים. החיזור המתרחש באביב הוא בעל אופי נמרץ ונמשך אף לאחר היווצרות המבנה הזוגי, התנהגות זו מבטיחה את חוזק הקשר בין הזוויגים. בשעת החיזור משמיע הזכר סדרת קולות מוזרים המזכירים אנחות (בתבנית: "ow-ee-urr"), במטרה למשוך את תשומת לב הנקבה. מרבית הפריטים יוצרים זוגות בטרם יגיעו יחדיו לשטחי הקינון, אחרים יוצרים זוגות רק שם.

נקבות המין מגיעות לבגרות מינית מוקדם מהזכרים, הן מוכנות לרבייה בערך בגיל שנתיים, בעוד שהזכרים בוגרים מינית בגיל 3 שנים.

הקינון מתחיל בתחילת הקיץ. האדריות חוזרות לאיי הרבייה בשעה שמעטה הקרח מתחיל להינמס. במשך מספר ימים בוחר הזוג את המיקום לקן ומכין אותו להטלה. הנקבה מורטת מגופה נוצות שת (Eider-down) כדי לרפד את הקן ומטילה 4–5 ביצים בממוצע (גודל התטולה נע בין 8 ל-2 ביצים). צבע הביצים בגוונים חום צהבהב עד ירוק זית. הדגירה הנמשכת כ-25 ימים מהטלת הביצה השנייה, ונעשית על ידי הנקבה בלבד. קיימים חמישים אחוזי הצלחה לבקיעת הביצים. הצעירים פורחים מהקן כעבור 30–50 ימים.

תזונה

עיקרי התזונה של האדרית הם רכיכות, קווצי עור, סרטנאים ודגי גרם אחדים. את טרפה היא בולעת בשלמות, כאשר העיכול המכני נעשה בזפק. במהלך חודשי החורף זמני האור קצרים, והאדרית משחרת אחר מזונה מחצית הזמן המואר.

שיחור המזון נעשה על ידי צלילה לתוך המים שעומקה 3–20 מטרים. כאשר בלהקות, צוללים בתחילה מנהיגי הלהקה שבקדמת הלהק והאחרים מחקים אותם, פעולה זו מסייעת לשימור האנרגיה. שיחור בים נעשה בפרקים של 15–30 דקות, שבסופו של כל פרק נעה הלהקה ליבשה כדי לעכל את המזון ולאגור כוחות מחודשים עד הצלילה הבאה. כך חוזר חלילה במשך היממה.

במהלך החורף כאשר הטמפרטורות צונחות בארצות המוצא, יעדיפו הפרטים להפחית בשיחור אחר מזון כדי לשמר את האנרגיה. או לחלופין לשכלל את יכולות הציד, ולאסוף טרף גדול יותר.

אקולוגיה של המין

אדריות שחורות כיפה הן עופות חברותיים, אשר כמעט כל היבט בחייהם מבוצע בלהקות מרובות פריטים שמספרן נע בין עשרות לאלפים. לעיתים נראה המבנה בחריפה ביבשה כה צפוף, שקשה לאמוד את מספר הפריטים. תופעה ייחודית היא שבעונת הרבייה, קולות החיזור של הזכר שהוזכרו קודם לכן, נשמעים מפיותיהם של אלפי פריטים כמעט בו זמנית.
לקראת עונת הרבייה, אוגרות הנקבות שומן רב בגופן מאחר שבעת החיזור הן לא יוצאות לשחר אחר מזון ואמונות על הדגירה לבדם ללא עזרת הזכרים, שאף לא מביאים להן מזון בתקופה זו. לאחר הבקיעה מטפלות נקבות כשירות בצאצאים, בזמן שהאם המותשת והרעבה נחה ומכינה עצמה לנדידה.
בניגוד לברווזים אחרים המראים אחוזי הישרדות צאצאים גבוהים יחסית, מתוך הביצים שהטילה האדרית בוקעים 50% בלבד (low reproductive success), ובמרבית המקרים שורד צאצא יחיד (לזוג) את הנדידה לאזורי החריפה. אולם לאחר העונה הראשונה, אחוזי ההישרדות גבוהים מאוד. פרט עשוי להגיע לתוחלת חיים של 20 שנה, דבר המסייע להתרבות המין על אף הקשיים שצוינו.

בעת שהנקבות עסוקות בדגירה, נודדים הזכרים צפונה ממקום מושבם לצורך חידוש נוצות ( moulting areas, moulting migration). בזמן שהנוצות מתחדשות הזכרים חסרי יכולת תעופה ופגיעים ביותר מטורפים, על כן האתר שנבחר בקפידה למטרה זו הוא בעל נגישות גבוהה למזון וממועט בטורפים. זמינות גבוהה למזון היא תנאי הכרחי לחידוש נוצות חזקות ובריאות.
גם הנקבות מחדשות את נוצותיהן, אך לאחר עונת הרבייה. כתוצאה מ"הנדידה הכפולה" מגיעים הזכרים לאתרי החריפה לאחר הנקבות והצעירים.

האדריות ידועים ברחבי העולם בנוצות השת (eider down) המשמשות חומר בידוד יקר מציאות. הציד, גם לניצול בשרו של המין, הוביל לירידה דרסטית במספר הפריטים לפני יצירת החוק להגנת עופות נודדים (Migratory Bird Treaty Act of 1918), שהגן על הפריטים שבצפון אמריקה. הביקוש הגובר לנוצות השת באוכלוסיות שבצפון האטלנטי, המשמשות בעיקר בתעשיות הביגוד וההנעלה, העלה את המודעות לחשיבות שימור המין באזורים אלו. תקנות שהוספו לחוק מאז תרמו להיווצרות אוכלוסיות יציבות ללא כל סכנת הכחדה.

מגמות אוכלוסין

מספר הפריטים המשוער של המין הוא כ-1,000,000 (נכון ל-2007). במחצית שנות ה-70 של המאה העשרים, עמדה האוכלוסייה בצפון אמריקה על 1.5-2 מיליון פריטים, האוכלוסייה החורפת במערב אירופה ובמערב סיביר עמדה על 2 מיליון פריטים. לא היה מידע על האוכלוסייה מרובת הפריטים במזרח אסיה. במחצית שנות ה-80 נספרו כ-350,000 פריטים במהלך הנדידה הסתווית בצפון-מזרח אמריקה הצפונית. במחצית שנות ה-90 נספרו 71,000 זוגות מקננים בצפון אמריקה, 60% במזרח קנדה ו-40% במיין. במיין הייתה גדילה בזוגות המקננים מ-25,000 ב-1980 ל-28,000 ב-1989.

האוכלוסייה העולמית אם כך היא במגמה יציבה - כאשר השינויים מעטים ובטווח של 10%+\-. ככל הנראה, ירידה משמעותית (53%) באוכלוסייה אשר בצפון אלסקה ובמערב קנדה הארקטית בין 1976 ל-1996, כך לפי דפוסי הנדידה הקבועים. ירידה משוערת במזרח סיביר. עליה באזור הנהר סנט לורנס. עליה במזרח ארצות הברית בקרב הפריטים החורפים מ-59,000 ב-1960 ל-126,000 ב-1980, כעת האוכלוסייה יציבה. עלייה בפרטי תת-מין S. m. dresseri בין 1961 ל-1994 כך לפי נתיב הנדידה האטלנטי (Atlantic Flyway). האוכלוסיות האירופאיות במגמת עלייה.

במהלך המאה ה-19 כמעט ונכחדה האוכלוסייה מדרום לנהר סנט לורנס, בשל איסוף יתר של ביצים ופריטים מהקנים. בצפון-מזרח אמריקה הצפונית, פיחות באוכלוסייה עקב צייד, פיתוח חופים ואיסוף פריטים למטרות מסחריות. בקייפ קוד טבעו פריטים רבים כאשר הסתבכו ברשתות איסוף צדפות. נפט המוזרם לים עשוי להוות בעיה לאוכלוסיות החורפות בצורה מרוכזת. ניטור עקבי של האוכלוסיות החורפות הוא הכרחי לשימור המין בעתיד.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אדרית שחורת-כיפה בוויקישיתוף

• אדרית שחורת-כיפה, באתר ITIS (באנגלית)
• אדרית שחורת-כיפה, באתר NCBI (באנגלית)
• אדרית שחורת-כיפה, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• אדרית שחורת-כיפה, באתר Internet Bird Collection (באנגלית)
• אדרית שחורת-כיפה, באתר GBIF (באנגלית)